אנשים החולים במחלות אוטואימוניות שונות ובמחלת הסרטן, מתמודדים לא רק עם מחלת הגוף והסימפטומים החיצוניים לה, אלא גם עם היבטים רגשיים, פסיכולוגיים, רוחניים, תרבותיים, משפחתיים, זוגיים וחברתיים בחייהם, בעיקר עם אלו.

​

לאחרונה אני חווה את כל אלו לא רק כמטפל מזה שנים רבות היושב מול מטופליו, אלא כחולה בסרטן החוקר לעומק את הנושא ומוביל עצמו להחלמה.

מחשבותי באותם חולים בשלבי המחלה השונים, בני משפחה וחברים, המחפשים תשובות ומזור לקשיים המלווים בכך, המתמודדים עם כל הרשום מעלה כשהפחד מהלא נודע תוקף בכל עוזו שוב ושוב.

​

אני מודע לכך שלא לכולם יש את המשאבים (הידע, הכלים והקשרים) העומדים לרשותי, המהווים השפעה אדירה בדרך לריפוי המחלה.

שיחותי עם חולים אחרים בבית החולים תל השומר בו אני מטופל, מלמדות אותי עד כמה צריך להביא למודעות רחבה יותר את עניין האחריות האישית ואת יכולת הריפוי העצמי הטמונה בכל אחד/ת מאתנו, ועד כמה חסרים לרבים הידע והכלים הדרושים להמשיך את חייהם באיכות גבוהה ככל הניתן, להתגבר על תופעות לוואי באמצעים שלהפתעתי אינם מונגשים לציבור הרחב ברפואה הקונבנציונאלית, ולחיות גם בתוך הסיטואציה החדשה ולפעמים אף בלתי נתפסת הזו, בתודעת אושר.

​

איני פוסל את השימוש ברפואה הקונבנציונאלית כשאני כותב "יכולת הריפוי העצמי", אלא טוען כי יש לתמוך ברפואה זו בעצמנו, לעזור לרופאים לעזור לנו ועל ידי כך, להביא הן לסיכויי החלמה גבוהים בהרבה והן לשיפור ניכר ומשמעותי בחיינו בזמן תהליך ההחלמה. לשמר את איכות חיינו.

​

מאז החלו הטיפולים בי הכוללים טיפולי כימו, ביו ואחרים, והחלו תופעות לוואי קשות שאף אחד  מהרופאים או המטפלים בי בבית החולים לא הזהיר אותי מפניהן או הכין אותי לכך, מצאתי דרכי להתגבר על אלו ולשמר איכות חיי. או אז הבנתי שיש לי תפקיד ושליחות נוספת בעולם בו אני חי.